הנדסה גנטית - בחיים, בפילוסופיה, בקולנוע

א.

המאגיה של ההנדסה הגנטית

מיתולוגיה, רוחניות וחזון מודרני

1.

בסיפורי המעשיות, קללות וברכות הן 'הנדסה גנטית' לכל דבר. מכשפה מדופלמת יכולה להפוך אותך מאביר לחזיר בלחש אחד ואילו פיה טובה יכול להפוך את עכברי הבית שלך למשרתים צנועים, שילוו אותך לנשף... במרכבה שהיתה קודם לכן דלעת גדולה, שבו תפגשי את נסיך חלומותיך.

האם רצית לחזור לימי הזוהר של נעוריך או לזכות בחיי אלמוות? אין בעיה. כל מה שעליך לעשות הוא למצוא את 'מעיין העלומים' ולטבול בו. ואולי, אם אתה לוחם, חשקה נפשך במערכת חיסון מושלמת בפני חיצים, רומחים ושאר מחלות? לצורך זה יהיה עליך לטבול בנהר הסטיכס או בדמו של דרקון, כפי שעשו אכילס וזיגפריד.

האם אתה רוצה להפוך לאל יווני? תתפלא כמה הדבר קל, אם רק תוכל למצוא ולאכול מנה אחת מן האמברוסיה, שבכוחה להפוך בן תמותה לשוכן אולימפוס. אם אתה צנוע יותר, וכל רצונך להפוך לגיבור-על, תוכל לזכות במגוון כוחות על טבעיים, כגון רחיפה, טלקינזיס, קריאת מחשבות, ניבוי עתידות, וטיולים ברחבי היקום בגוף האסטרלי, וכל זאת באמצעות טיפוח אנרגיית הצ'י הקוסמית ותרגול יומיומי בשיטות המדיטציה ושאר הטכניקות של היוגה ההודית או הטאויסטית.

אם אתה טיפוס אינטלקטואלי וכל רצונך לזכות, כמו שלמה המלך, בחכמה אוניברסלית, גם כאן, לימוד שקדני של כתבי הקודש ותפילה לאלהים, החונן לאדם דעת, עשוי להעניק לך את מבוקשך. אם זכית להעמיק בחכמת הקבלה, הרי שאתה יודע כבר כיצד לזמן 'מגיד' שימסור לך את סודות הבריאה או להתחבר ב'עיבור נשמה' לכל צדיק או מלאך, מימות קדם ועד עתה, ולחלוק את חכמתו ואת כוחותיו.

המאגיה וחכמת הסוד הקדומה לימדו אותנו שאפשר להפוך יסוד אחד לאחר בכח האלכימיה, או לחולל כל טרנספורמציה אחרת בטבע הדברים בכח הרצון העוצמתי של מכשף או אל. אובידיוס, המשורר הרומאי, חיבר בזמנו שירה ארוכה הנקראת 'מטאמורפוזות' ושם הוא אסף כמאתיים סיפורי מיתולוגיה שעסקו בהמרת צורה פתאומית של אלים ובני אדם. הם יכלו להפוך לחיות, צמחים או דוממים, הכל בכח הרצון ולחש הקסם. כך, ליקאון, שהעמיד במבחן את האלים בצורה מתועבת, שעדיף שלא להזכירה כאן, נענש על ידי יופיטר שהפך אותו לזאב. דפנה, היפהפיה המסכנה, שאפולו רדף אחריה מתוך התקף אהבה פתאומי, התפללה שיצילו אותה מאונס ו'ניצלה' ברגע האחרון, כאשר נהפכה לעץ הדפנה.

משום מה, חיי האהבה של אפולו המחונן, אל השמש, אינם מוצלחים במיוחד. הוא נוטה להסתבך בסדרה של אהבות נכזבות, שנגמרות באסון, במיוחד לאהובותיו בישות המזל. למשל, קורוניס, שהיתה אהובתו, בוגדת בו. עורב לבן מלשין עליה ואפולו בזעמו הופך אותה לזרזיר. אפילו את 'השליח' נושא המסר שעזר לו הוא מעניש והופך את צבע נוצותיו לשחור. כעת, אתם יודעים לפחות שני דברים: מי הוא הזרזיר הבא לנקר בצמחי הגינה שלכם ולמה העורב תמיד שחור. מדובר ב'הנדסה הגנטית' של אפולו.

מהיכן יש לאלים או לקוסמים כח כזה לשנות את הטבע? אם תזכרו מי יצר את הטבע מלכתחילה, תדעו בעצמכם את התשובה. כל מיתוס בריאה מכריז, שהרצון והמחשבה הם שחוללו את הבריאה הזו. ממילא, כל מי שמסוגל לחזור במחשבתו אל אותו רובד קמאי, שקדם למציאות הגלויה, מסוגל לחולל מעשי ניסים.

על פי סיפור בראשית שלנו, אלהים הוגה את העולם במחשבתו, ואחר כך, מבטא את רצונו בדיבור. לאלהים לא היה צורך אלא ב'עשרה מאמרות' כדי לברוא את העולם כולו. את ספר התורה יש לראות כתכנות המקורי, שעל פיו אלהים יצר את העולם כסוג של 'מטריקס'. חכם מקובל לומד את הצפנים האלו ויודע כיצד להשתמש בהם כדי להפוך בעצמו למתכנת קוסמי. באופן זה, הוא מקבל את אותו כח שהיה לניו, גיבור 'המטריקס' בקולנוע. מרגע שהוא יצא מן המערכת, הוא מסוגל לשנות אותה – הוא יודע שרק אלהים לבדו הוא ממשי. כל מציאות מחוצה לו היא מדומה – וירטואלית!

אינך יכול לשנות את הממשי, שהוא לבדו נצחי. אבל ברגע שאתה מבין את האשליה של העולם, אתה מסוגל בעצמך להפוך לקוסם, השולט במראית העין.

2.

כפי שנראה לכל אורך הספר הזה, האדם המודרני כמה לאותם דברים שאליהם כמהו אבותיו לפני אלפי שנים. הוא חפץ בחוסן פיסי ועוצמה על טבעית. הוא חפץ להיות גיבור על, בעל תוחלת חיים ארוכה, רצוי אלמוות. הוא חפץ להיות חכם אלוהי, יודע כל. הוא חולם על בריאות מושלמת כפי שהוא חולם על יופי מהמם, אינטליגנטציה גבוהה ושאר כוחות-על. הוא שואף לשדרג את עצמו ללא הרף ולהפוך קרוב יותר לאידיאל על-אנושי. אה, אם נתוודה בפה מלא: הוא חפץ להפוך יום אחד לאל, החי לנצח, כל יודע ושליט על הכל. אך בשונה מאבותינו, אנו לא בחרנו להגשים את משאלות לבנו בדרך המאגיה והעבודה הרוחנית אלא בדרך היחידה הנתפסת לנו כאפשרית – בכח המדע!

המדע מחליף היום את תורות הסוד הקדומות, הכישוף, המאגיה והקבלה. במקום להתפלל לאל הגשם, אנו מחפשים דרכים לשלוט במזג האוויר. במקום לטייל ברחבי היקום ב'חלומות צלולים' או ב'גוף האסטרלי' שלנו, אנו מחפשים דרכים ל'כבוש' את החלל החיצון בלווינים וחלליות. במקום לסמוך על זכות מעשינו הטובים, שינחילו לנו בריאות טובה ואריכות חיים בעולם הזה, שלא לדבר על גן עדן בעולם הבא, הרפואה המודרנית עושה מאמץ עצום להציל אותנו מאלפי מחלות ולמצוא את המנגנון הפיסי והגנטי שיאריך את תוחלת החיים שלנו בעשרות ומאות שנים.

הפסקנו לראות בעולם החי סביבנו יצירה אלוהית והתחלנו לזהות את כוחה של הברירה הטבעית. על פי דרווין, למרות אקראיותה של המוטציה הגנטית, עם הזמן, היא יוצרת עולם מורכב וקסום באמת. למעשה, לחוקר המתחקה אחרי מעללי האבולוציה, סיפור ההתהוות של העולם הזה הוא הרבה יותר מעניין מסיפור הבריאה המקראי. מראשית כה צנועה, מרק קדמוני ומבעבע של כמה כימיקלים וחומצות אמינו, אנו מקבלים את כל עולם החי והצומח, המדהים בחיוניותו.

האמנם? האם עולם החי על פני כדור הארץ הוא תוצר של אבולוציה דרוויניסטית, המתנהלת בדרך אקראית? דעתי נוטה לאלו האומרים, שהחיים הביולוגיים מורכבים מכדי לבסס את המוצא שלהם על שלולית בוץ וכוח המקרה. יצור חד תאי הכי הפרימיטיבי עדיין משוכלל יותר מכל המצאה אנושית הכי מתקדמת, לרבות המחשב הגאוני ביותר. הסיכוי שהחיים התפתחו בדרך אקראית, כמובא בספרי האבולוציה מאז דרווין, שואף לאפס. בכל מקרה, להיקשר שלנו, אנו יכולים להניח בצד לפי שעה את השאלה הגדולה הזו. דברים אחרים מעסיקים אותנו, החשובים לעתיד הקרוב שלנו, יותר מכפי שאנו משערים.

מהפכה ביו-טכנולוגית עצומה נוקשת על דלתנו. היא כבר שינתה את חיינו לאין היכר, אך השפעתה על ילדינו תהיה כה קיצונית, שהיא יכולה להיחשב לפנטסיה טהורה. כרגיל, הברכה והאימה של הביולוגיה המודרנית כרוכות יחד והן תובעות מאיתנו בירור יסודי. בהיבט אחר, אנו חוזרים אל עולם המיתוס בעידכון מודרני. פעם ראשונה, שאנו מסוגלים להגשים את חזיונות המיתולוגיה בדרך מדעית, הנגישה לכולנו, לא רק ליחידי סגולה, חביבי האלים או גאוני המדיטציה.

3.

אך לפני שאנו מפליגים אל חזון ההנדסה הגנטית – ליצור אדם כליל שלמות, פיסית ונפשית, שתוחלת חייו נאמדת באלפי שנים או באלמוות, הבה נבחן כמה הישגים של מדע הרפואה המודרני, שכבר הותירו חותם עמוק על המין האנושי: הגלולה למניעת הריון, הפרייה מלאכותית והשיבוט. כמדומני, הבירור החטוף הזה יכניס אותנו לאווירה המלומדת הנחוצה ולתחושה מוקדמת על כוחו העצום של המדע לשנות את המציאות שלנו.

לנשים היתה תמיד חולשה מוזרה: להיכנס להריון מיחסי מין. הגבר השובב היה יכול להעלם מהשטח ואילו האשה נותרה לא פעם לבדה עם פרי הבטן של 'פלמוני אלמוני', שלא לקח עליו שום אחריות. הדבר הפך את הנשים זהירות לאין ערוך מהגברים ביחסי מין. הן ידעו שלתענוג החולף יש תכופות השלכות הרות גורל לכל החיים.

זאת ועוד, הגבר מצויד בשפע עצום של זרעונים, שאותם הוא מוכן לחלק בנדיבות כמעט לכל אשה. בכל משגל גופו מייצר כשלוש מאות מליון זרעונים מיקרוסקופיים בפליטה אחת, שדי באחד מהם כדי להפרות את הנקבה. האשה מייצרת אחת לחודש ביצית בודדה, שבאופן טבעי מחכה למחזר הנמרץ ביותר, שהוכיח את עצמו במירוץ אליה כחזק והמוכשר שבין הזרעונים.

וכך יצא, שהזכר מצויד במנגנון זקפה כפייתי, עיוור למחצה, שמתקשה להבחין בין אשה לאשה, ואילו האשה מצוידת באינסטינקט מפותח לדחות מעליה את מי שעשוי להתגלות כמבוי סתום לאבולוציה. אה, הוא הפך להיות חרמן כפוי שד והיא הפכה להיות ביצ'ית מתנשאת. כל אחד בדרכו משרת את האבולוציה, שמנסה לסנן את המוטציות המוצלחות מאלו שאבד עליהן הכלח בכוונה להשביח את הגזעים.

'השבחת הגזע' מתחילה בטבע והיא ממשיכה באדם. בהכללה מעט נדושה, האשה נמשכת לעוצמה ואילו הגבר נמשך ליופי. אולי בשלב הראשון, העוצמה חייבת להיות פיסית אך מאוחר יותר, מנת משכל גבוהה, כסף ומעמד חברתי עשויים בקלות להחליף אותה. הגבר מתקשה להתעלות על מראית העין הגופנית המכוערת גם כאשר האשה היא בעלת אישיות נעימה ומרתקת. הוא נפעל הרבה יותר ממנה מגירויים ויזואליים. במובן זה בלבד, לאשה 'כח הפשטה' גדול מזה של הגבר. היא מושפעת מיצוגים סמליים של עוצמה ומוכנה להתפשט למענם בעוד הגבר הוא מוחשי להחריד ומזכיר במיטה מפגר מאותגר שכלית, שאין לו אלא חוש הראיה והמישוש.

בחברה האנושית השבחת הגזע היתה פועל יוצא של הפרדה מעמדית. אצילים היו רשאים להתחתן רק עם אצילים כמוהם, מתוך כוונה שלא למהול ול'זהם' את הדם הכחול שלהם בדם הצבעוני, החיוור והדליל, של פחותי מעלה. כך, בכמה ממלכות קדם, כגון מצרים העתיקה והאינקה, המלך היה רשאי, ואפילו מחויב, להתחתן עם אחותו, שלא לחלל את קדושת המשפחה המלכותית, שנחשבה בעלת מוצא אלוהי. באירופה, בתי מלכות של מדינות שונות התחתנו אלו באלו לאורך דורות. תכופות, במקום השבחת הגזע, נישואי הקרובים יצרו סדרה של שיבושי תורשה, הפלות למכביר, חולי אמופיליה וכאלו הסובלים מפיגור וטמטום כללי, מה שיסביר היטב את הפוליטיקה של אותה תקופה... עד ימינו אלו.

מאוחר יותר, עשירים התחתנו בעשירים מתוך כוונה ברורה לצרף את המשאבים הכלכליים של שתי המשפחות ותוך כדי כך גם להוליד אשף פיננסי חדש, בונה אמפריות. להתחתן עם 'מיעוטי היכולת', המוכיחים בכך שהם גם 'רפי שכל' בעלי נטייה קרימינלית, נחשב אצלם לטאבו, 'חטא נורא', שרק נישול מהירושה יכול לכפר עליו.

כאשר היה מדובר בחברה צבאית ביסודה כגון ספרטה, את היפות והפוריות ביותר מסרו ללוחמים החזקים ביותר. באופן דומה, בחברה שעושר ועוצמה כלכלית היוו בה את הערך העליון, ההון החליף בקלות את האון והיופי החיצוני. אם את עשירה, ואפילו את פיסחת ופוזלת, את יכולה למצוא חתן חתיך ובוגדני. אם אתה עשיר, אפילו אתה גוץ, קרח, כרסתן ואידיוט, אתה יכול למצוא כלה מהממת ביופיה, צעירה ממך בשנים רבות, כדי להרכיב יחד צמד חמד, 'היפה והחיה'.

הפחד להיכנס להריון הפך את הנשים לצנועות ומתחסדות מטבען, כמו הייתה ענודה לחלציהן חגורת צניעות עשויה ברזל. המפתח לחגורה הזו היה מסור בידי הכומר. אמנם, ספירה זהירה של ימי מחזור הוסת היקנה גם הוא חופש מסוים, אך היעד הסופי היה תמיד החופה. רק אחרי ש'הפרפר' איש הזימה אולץ להתחייב ולהיכנס עם האשה בברית נישואין קדושה, שהבטיחה את שיעבודו לאישה אחת ולפרי חלציו לכל ימי חייו, היתה זו מוכנה להציע לו את חסדיה.

כל זאת השתנה כליל בתחילת שנות הששים. המהפכה המינית החלה בהמצאה של הגלולה למניעת הריון, שהבטיחה לנשים חופש להנות מיחסי מין ללא 'תופעות לוואי' כמו כרס תפוחה, נידוי חברתי ועולל מסכן, שיש למוסרו לבית יתומים בעילום שם. הן יכלו לקיים יחסי מין עם כל דיכפין, כמו הגברים מאז ראשית ההיסטוריה, רק משום שהוא מצא חן בעיניהן. הן היו מסוגלות לנטוש אותו אחרי לילה סוער של סחף חושים בדיוק כפי שהוא נטש אותן מזה אלפי שנים.

אישית, אני חושב שהגזע המופרך והחרמן של הגברים קיבל את המגיע לו... או שלא. אולי כמו תמיד, הוא יצא גם הפעם מן העסקה המינית כאשר ידו על העליונה. הגלולה הוסיפה למאגר הנשים הפנויות לסקס ואהבה מספר עצום של יפהפיות נטולות מעצורים, גדול אלפי מונים מאשר אי פעם בהיסטוריה. הרווק המושבע, שהיה כפוי עד כה לפתות נשים בדרכי מרמה, שחלקן גאוניות במורכבותן... כמו לשלם להן כסף מזומן או להבטיח להן נישואין, מצא את עצמו בגן עדן מוסלמי, שבו מציצות אליו מכל עבר נשים לוהטות, רטובות ונועזות... כמוהו עצמו, המוכנות להתמסר אליו ללא עכבות, ללא צורך בשום התחייבות מצידו.

כמובן, פסחנו כאן כליל על הסיבוכיות הנוצרת על רקע רומנטי ורגשי, והתרכזנו בהיקשר זה בהשלכות הסקס על טהרת הביולוגיה לבדה. בהמצאת הגלולה למניעת הריון, הרפואה המודרנית שינתה לעד את מאזן הכוחות בין הגבר לאשה ובכך חוללה מהפכה חברתית רחבת היקף, הממשיכה עד ימינו אלה.

4.

הרפואה הצליחה יפה גם במקום שכח הפריון של הטבע כשל ללא כל סיבה גלויה לעין. הטבע לא התבייש להכניס להריון נשים בניגוד לרצונן, וכמו כל סאדיסט, נהנה באותה מידה למנוע מהן פרי בטן דוקא כאשר השתוקקו אליו בכל לבן. זוגות חיכו שנים לצאצא המיוחל, בעודם מתרגלים את כישורי המיטה שלהם, אך זה, כמו על פי קללת עקרות של מכשפה רעה, בושש לבוא. מאז ומתמיד היו דרכים שונות לסייע לטבע לעשות את מלאכתו. למשל, תפילה לאלהים ומנחה לאלות פריון למיניהן, כגון, ונוס, ארטמיס ועשתורת. חכמי סגולות הרבו עצות היאך להיכנס להריון בעזרת כל מיני צמחים, מאכלי תאוה ואיברי מין כתושים של חיות בעלות עוצמה וכריזמה מינית, כגון השור והנמר, לרבות אבקה של קרן הקרנף. היו אפילו דרכים איך לברור את מין העובר על ידי תנוחת זיווג והאופן שבו נחה האשה אחרי המשגל.

הרפואה המודרנית נחלצה גם היא לסייע לזוגות העקרים וגילתה כרגיל תושיה מפליאה. תחילה, אפשר היה לאתר את האשם במחדל הזה, הגבר או האשה. אפשר היה למשל לבחון בבדיקת מעבדה את פוריות הזרע ואת הבריאות של הביצית. כצפוי, תהליך ההפריה וההריון הם מורכבים עד שבץ המוחין ויש עשרות ומאות דרכים לשבש אותם. בכל אופן, במקרה שתאי הזרע לא הצליחו להכניס את הביצית של האשה להריון, המדע התערב ב'שידוך' הזה וערך אותו מחדש בתוך צלוחית. את הביצית המופרית אפשר היה להשתיל כעת בגוף האישה. אִם האֵם הביולוגית התקשתה לגדל בתוכה את הביצית הזו אפשר היה לשתול אותה בתוך 'אם פונדקאית'. ההפריה המלאכותית אפשרה כעת להגשים את חלומם של רבבות זוגות ולהעניק להם צאצאים, שימשיכו את השושלת המשפחתית, שעמדה בפני חיסול.

פריצת דרך משמעותית התחוללה כאשר הביו-טכנולוגיה הצליחה להוציא לפועל רעיון מדע בדיוני – השיבוט.

כמובן, אין מדובר כלל בתופעה חדשה. למעשה, השיבוט הוא צורת ההתרבות הראשונית של הטבע. יצור חד-תאי כמו אמבה מתרבה על ידי התחלקות. שני האמבות החדשות זהות לגמרי זו לזו מכל בחינה. הן מהוות שיכפול עצמי. הצופן הגנטי של שתי האמבות זהה. אין כאן שום התפתחות. לצאצא אין שום יתרון על ההורה שלו. למעשה, ככל שהחלוקות האלו מתרבות, השגיאות בהעתקה הן רבות יותר והדבר מחליש לאורך זמן את האמבה הראשונית.

במהרה, הטבע הבין שהעתקה ושכפול אינו משרת כהלכה את מטרתו – אבולוציה. הוא יצר שיטה חדשנית של התרבות, גאונית ובעייתית לאין ערוך על זו הקודמת – רבייה מינית. כל מין התפצל לפתע לשני קטבים, זכרי ונקבי. תכופות, הוא פיתח באותו הגוף שתי מערכות מין שונות, אחת זכרית והשניה נקבית. כמובן, אם יפרה רק את עצמו, הרי שאין בכך אלא דרך אחרת לומר שהוא התחלק. הרעיון היה שהוא יפגוש בן/בת זוג, דו-מיני כמוהו. הם יחליפו ביניהם תאי זרע ויפרו אחד את השני.

בשלב הבא, הטבע העדיף כרגיל להתמחות בכל מין בנפרד. הוא יצר לכל זן שני פרטים שונים, שכל אחד מהם התמחה בסוג אחר של מיניות. כעת, אפשר להיות זכר או נקבה, אך לא שניהם יחד. הצאצא מהווה תוצר הזיווג של שני פרטים שונים ונבדלים זה מזה, שכל אחד מצטיין ביחודו ובמסלול התפתחות משלו. הם משלבים יחד את הגנים שלהם ויוצרים 'שלם העולה על סכום חלקיו'. כך מצא הטבע נוסחה גאונית להתפתחות מואצת ותוך כדי כך הוליד את האקסטזה המינית, הרומנטיקה, פחד המוות, הבדידות והשגעון.

אפילו כעת, נותרה אפשרות טבעית להוליד שכפול – 'תאומים זהים'. אמנם, דרושה לכך ביצית נשית המופרית מתא-זרע זכרי אך היא יכולה להתחלק בשלב ראשוני של 'תאי גזע' ולגדל שני ילדים זהים לגמרי במטען הגנטי שלהם. 'תאומים זהים' באים מאותה ביצית מופרית, שהתפצלה לשנים כמו אמבה.

הנסיון שנרכש בהפריה מלאכותית שימש את מדע הרפואה המודרני להגשים את החלום הבא שלו, השיבוט. דולי היתה הכבשה הראשונה שהיתה שכפול מדויק של כבשה אחרת, שהיתה גם האמא וגם התאומה הזהה שלה. הרעיון הוא פשוט עד כדי גיחוך. יש לגרום לביצית הלא מופרית לחשוב שהיא מופרית! תחילה, הביצית המקורית היא 'גמטה', תא מין, המכיל רק את מחצית מספר הכרומוסומים. יש לחלץ את הדנ"א הזה ולשים במקומו דנ"א שלם, המצוי בגרעין של כל תא רגיל בגוף. הביצית חשה כעת שמספר הכרומוסומים שבה הוכפל. היא חושבת שהמידע הגנטי שלה הושלם על ידי זרעון. בשלב הבא, באמצעות 'חישמול' קטן, אפשר לגרום לה להתחיל תהליך של חלוקת התא, שיוביל ליצירת יצור שלם על-פי המטען הגנטי החדש האצור בתוך הגרעין שלה.

ההפריה המלאכותית לבדה כבר מאפשרת לך לחולל אבולוציה מואצת, שכן, אתה, כמו אלהים, שולט ב'ברירה הטבעית'. בכל מקרה, מכיוון שיש הבדלים בין תא זרע אחד לשני, אפילו אתה מפרה את כל הפרות בזרע של פר אחד, המוצלח מכולם, יש הבדלים גנטיים בין עגל אחד לשני. יש סיכוי רב להוליד בצד פרים מובחרים גם כאלו הנופלים ברמתם מזה של האב המייסד. לא פעם, הורים טובי לב ומחוננים מולידים ילד מעצבן ומטומטם המוכיח לכל את הכשלון לחזות את מעללי הגנטיקה בצורה מדויקת. זו הסיבה העיקרית לחיפוש אחר האפשרות להוליד פר הזהה בדיוק למקור הגנטי על ידי שיבוט.

להזכירכם, כל יתרון בא עם תאומו הסיאמי... חסרון כלשהו. מצד אחד, אתה אכן מונע את הסיכוי ללידתו של פר חלש יותר, אך באותה נשימה עצמה אתה גם מונע מן האבולוציה להפתיע את עצמה וליצור פר משובח יותר. לפחות, אתה מבטיח לעצמך שתשאר באותה רמה גנטית, בתקווה, שממנה תוכל לדלג ביתר קלות לרמת ההשבחה הבאה.