הקוסם






א.

כוחו של הקסם

בין אשליה ילדותית לעוצמה מאגית


1.

ארכיטיפ הקוסם מופיע בכל נפש, גם אם לא בעוצמה זהה; זה הניחן בכוחות על, החוקר את סודות הבריאה, המצוי במגע עם 'המציאות האחרת', איש המופתים והנסים, המסוגל להשיג את הלא יאומן.
היום, שהעולם אימץ את המדע ואת מציאותו המכאנית ביסודה, אנו חשים געגוע עמוק אם לא לכוחות העל הרי לפחות לתחושת הקסם. אנו חשים צורך להחזיר לחיים את העומק והמאגיה, שדומה שהיו להם פעם. מהו המסר של הקסם לחיינו? האם אנו חשים בקסם זה או חפצים להחזירו לעולם? האם יש לנו כוחות על או לפחות יכולת אלכימית לראות את הקסם המופיע בדברים כאשר הלב פתוח באהבה?

המילה 'קסם' עצמה חמקמקה, מהבהבת בין מימדים, נחבאת אל הכלים ומסרבת להגדרה חד משמעית. האם מדובר בתעלומה קשה לפיצוח או הילה של מסתורין הקורנת מהבלתי ידוע? האם זו חוויה של מעמקים כמו יש לכל יצור וחפץ מימד סמוי, נסתר מהעין, חיים חשאים, 'אחרים', שהוא שומר לעצמו בלבד? ואולי כל מה שחורג מהשגרה והמוסכמה הופך לדידנו לתופעה ניסית, יוצאת כביכול מגדר הטבע? הנס הגדול היחיד, שאולי יש כאן, הוא כיצד מצליח יצור כה נבער מדעת כאדם לייחס לעצמו ידיעה מקפת כל עד שהוא מכריז על עצמו כפוסק הבלעדי על 'גבולות היש'.
כח יוצא דופן מעורר בנו השתאות כמו גם חכמה נדירה או צירוף מקרים חד פעמי. תעלול קלפים עשוי להשאיר אותנו פעורי פה אפילו כאשר אנו יודעים בודאות שמדובר באחיזת עיניים. כאשר אינך מכיר את החוקים והטכנולוגיה מאחורי מפגן של 'כח מסתורי', המדע מסוגל לעורר פליאה, חרדה והתפעמות, לא פחות מהשליטה המאגית של מכשף השבט בבובת הוודו שלו.
אדם עשוי להקסים אותנו במראהו ונועם הליכותיו כפי שהוא יכול להקסים אותו בהצטיינות תמוהה, יוצאת מגדר הרגיל, שבה הוא מתגלה כ'אשף' המפליא לעשות. לא פעם, מתוך התפעלות, אנו מכנים אחד כזה, שהתעלה על כל הציפיות, בשם 'קוסם'. אנו מתקשים להבין איך הגיע להישג כה נדיר. אנו יודעים שאין כאן שום ניסים ומעשי כישוף אלא עבודה מפרכת, בקיאות מלומדת ומיומנות טכנית, שנרכשה באימון ממושך, ועדיין, אנו חשים תחושת קסם מסתורית.
ויש קסם מסוג אחר, הדומה לאותו רטט של יופי וערגה שמסוגלת לחולל התאהבות פתאומית. אשה או גבר יכולים להפוך לישויות מאגיות ברגע אחד של ריגוש ולהט חושים או הבטחה לידידות נצחית של איחוד לבבות. הקסם מופיע בחיינו כאשר אנו אוהבים. לפתע, דבר שגור ויומיומי, שקודם לכן לא ניחן ביופי או עומק יוצא דופן, מתגלה כמפעים עד עוצר נשימה. דומה, שהוא מוקף הילה מסתורית, שדה כח המשפיע על כל מי שנכנס לטווח השפעתו.
אך האהבה אינה חייבת להופיע רק כלפי האנושי. היצור האחר, ואפילו הוא כלבלב, שפירית או אריה, עשוי להקסים אותנו במתיקות, עידון או פראות. פרח עשוי להפעים אותנו במורכבותו השברירית המרהיבה כפי שנמר עשוי להטיל עלינו אימה מענגת בעוצמתו הגאה. לרגישים, עלה עשב רועד ברוח, אגל טל או קשת בענן, עשויים לעורר חרדת קודש כמו נכחו בטקס מיסה בקתדרלה מפוארת.

המיתולוגיה העתיקה ספרה לנו שהעולם הומה ישויות כיער גשם, בעלות בינה ורצון: אלים, מלאכים, שדים, דרקונים, פיות, גמדי לילה, סלמנדות, טרולים, ציקלופים, ורבבת יצורים אחרים, נדירים ואפופי סוד. היינו חפצים לפגוש אותם, אם אינם אלימים ומסוכנים מדי, ולשמור את עצמנו מפניהם אם הם רוחשי זדון. מן הסתם, העולם אכן מלא ישויות בכל מפלסי הקיום – ספקטרום אדיר של חיים, המתוח בין היש לאין. המציאות הפיסית היא רק קצה קרחון, ההיבט הגלוי של עולמות ומימדים אינספור – זה בצד זה וזה בתוך זה.
בכל מקרה, יש גם קסם חביב, נוגע ללב, בדברים המוכרים לנו על בוריים. בובה ישנה מרופטת או כורסא בלויה יכולים לנסוך עלינו עדנה משונה. אולי לאדם זר הם נראים חפצים בלויים וחסרי ערך, אך עבורנו הם קבלו במהלך השנים מעין נשמה יחודית ופיתחו חיים נסתרים משלהם, שאסור לפגוע בהם.
יש קסם המתפוגג חיש קל מרגע שעומדים על סודו, והנה אין מאחוריו אלא מנגנון מכאני פשוט. הקסם הזה אינו הקסם האמיתי. הוא רק מרמז עליו, מפתה אותנו להאמין בקיומו. דומה, המדע התמחה להוציא את הקסם מן הדברים כאשר הוא מראה את המנגנון הטבעי הפשוט שביסודן.
לדעת סטיבן הוקינג, הפיזיקאי הנכבד, זו דרך הוכחה אפשרית לכך שאין אלוהים. לפני מאות בשנים, כאשר התחולל ליקוי חמה, חשבנו שאל זאב, גדול ומרושע, בלע את השמש. עכשיו, אחרי שאנו מכירים את התופעה אסטרונומית על בוריה, אין לנו צורך יותר באותו 'אל זאב'. משמע, אלהים הופיע כל אימת שנתקלנו בבורות בסיסית בהבנת העולם. כל אימת שמתגלה החוק הטבעי השולט בתופעות, נעלם הקסם העתיק... יחד עם הצורך בקוסם הכל-יכול, שחולל אותו. מן הסתם, כאשר נדע הכל, הקסם יהפוך כולו לסיפור ילדים נשכח.
וכך רוטטת המילה הזו 'קסם' כמו צליל ערפילי בין המשמעויות השונות וכורכת יחד את היוצא דופן עם המוכר והשגרתי, את האגדי עם המדעי, את הכח המאגי הממשי עם האשליה של מעשה להטים עשוי היטב.

2.

דומה, הספקטרום של הקסם נמתח בין היוצא דופן, שכמוהו כנס גלוי, החורג מגדר הטבע, לחווית פליאה, היפה לעדיני הנפש ועמקני המחשבה, שאפילו השכיח והשגרתי ביותר הוא נס גלוי, מסעיר, שאי אפשר להסביר את קיומו אלא בגחמה אלוהית ברת מזל.
תכופות, השגרה מקהה את הרגישות והחוזר על עצמו מתחיל להטיל שממון וליצור תחושה של באנליות. ניטשה מתח את החוויה הזו עד הקצה כאשר יצר את האידיאה של 'החזרה הנצחית' כאבסורד קיומי, השולל לגמרי את הטעם מן החיים ודן אותם לגלות מטאפיסית או עונש שטני. החזרה האינסופית הזו היא התעללות מן הגהינום בשעמומה המכאיב, נטול התכלית. כאשר 'אין חדש תחת השמש', אפילו השמש עצמה נדמית ככתם אפל וחסר שחר בחלל הריק.
אך אין צורך להרחיק לכת עד קצה המחשבה הנהיליסטית כדי לטעום את התיפלות שיש ב'ישן'. כאשר 'עולם כמנהגו נוהג' אנו חווים קסם מהבלתי שגרתי. אנו מכנים בשם 'נס' את מה שהצליח לחמוק מהכפייתיות המכאנית של הטבע כמו 'אסיר עולם', שהצליח להמלט מכלא אלקטרז[1].
הטבע דמוי הטבעת מבטיח לנו מידה של יציבות נפשית,  מבורכת מצד עצמה, אך הוא עלול להטיל עלינו קלסטרופביה לא מודעת. אנו שמחים ו'מתעוררים לחיים' כאשר אירוע יוצא דופן כלשהו מפר את סדר הדברים הצפוי מראש. תמיד חשנו שהשגרתי הוא רק ציפוי דק על כאוס עתיק, מרתק, עשיר וססגוני באפשריות. 
בצד השני של 'ספקטרום הקסם' נמצאים אנשים כמו הפילוסוף ליבניץ שעורר את השאלה המטאפיסית הילדותית: למה בכלל שיהיה 'משהו' ולא 'כלום'? ובניסוח פיוטי יותר, האין זה פלא שיש בכלל משהו ולא כלום? האם יש משהו בעולם הזה שהוא מובן מאליו? עצם ההיות של האטום הזעיר ביותר הוא נס גלוי ומתנה אלוהית. כאשר מפגישים את היש, ויהיה פחות וחסר ערך כגרגר חול על שפת הים, עם אימת האין של חלל אינסופי, ריק לחלוטין, דומה שאפילו הגרב הישנה והמסריחה ששכחנו מתחת למיטה הופכת להיות תופעה ניסית המעידה על בורא רחום וחנון, הניחן ברצון טוב.

אין לך תיאוריה שאינה טומנת בחובה השלכות מעשיות לחיים או אונטולוגיה מטאפיסית שהיא חסרת כל חשיבות לבריאותנו הנפשית. למעשה, ליבניץ העניק לנו בעקיפין תרגיל נפלא לעתות משבר ומרה-שחורה, כאשר העולם נדמה מכוער ומאוס בתכלית. במקום לבצע התאבדות או רצח עדיף שתבצעו את התרגיל המטאפיסי הבא:
אתם יכולים לדמיין לעצמכם שכל העולם נהרס. לא מדובר בקטסטרופה פעוטה כמו השמדת כדור הארץ אלא בשואה קוסמית, שבה היקום כולו חוזר אל דומיה ריקנית. אם הדבר מזעזע מדי, התחילו מיד עם המצב ששרר לפני הולדת היקום – לפני היות דבר; הכלום, האין, האפס, הריק, הגורנשייט, הנאדא, וכן הלאה. הניחו לעצמכם לחוש את השממון האדיר הזה, הממלא כל. לכל אשר תביט העין היא תראה רק אין, תהום של אפלה חסרת חיים. האם חשבתם שהטבע הרגיל משעמם? אני יכול להבטיחכם ש'הכלום' משעמם אלף מונים מזה.
בגרסה פשוטה ועממית יותר, דמיינו שאתם משוטטים מזה שבועות בישימון חול רחב ידיים הדומה למדבר סהרה הצחיח. אינכם מצליחים להבחין אפילו בעשב אחד או בסימן החיים הקל ביותר. דומה, אוקינוס החול הצהבהב בלע אל קרבו את הכל. כעת, במרחק של מטרים אחדים אתם שמים לב למשהו יוצא דופן, צמח-בר זעיר, ירוק בהיר, מציץ למרגלות סלע גדול. אתם רצים לעברו ורוכנים מעליו כמו גיליתם אוצר יקר מפז. מספר נמלים קטנות מטיילות עליו מצד לצד! אה, האין זה מרגש למצוא בים המוות הזה את סימן החיים הדל ביותר? האין זה נס גלוי?
אכן, צדקתם, התרגיל המטאפיסי הזה דומה בעקרון לתרגיל שעשה הרבי לאותו חסיד מבורך בילדים, שהתלונן בפניו על הצפיפות הנוראה בביתו. הוא הורה לו להכניס הביתה גם את התרנגולות והעז שבחצר. מכאן ואילך, המצב נעשה, כמובן, הרבה יותר גרוע. אחרי שבוע מטורף כזה, כאשר הקטטה והסרחון הפכו להיות בלתי נסבלים, הרב הורה לו להוציא את החיות מהבית. והופלה, הבית גדל פתאום והפך בדרך נס מרווח להפליא.
כל מצב ישתפר פלאים כאשר תעלו בדעתכם שיכול להיות הרבה יותר גרוע. אם נמתח רעיון זה עד הקצה, ה'יש' הפחות ביותר הופך לפלא כאשר מעמתים אותו עם ה'אין'. הוא מתמלא בקסם חגיגי על עצם היותו.
למעשה, 'המובן מאליו' אינו קיים. הוא תוצר של 'גירוי חוזר', המקהה את החושים, ושל חשיבה שטחית וחסרת מעוף. אנשים יכולים לראות עגל עם שני ראשים ולהתלונן שיש לו רק זנב אחד. הם גם יכולים לראות משהו שכיח לגמרי, שאותו כבר ראו אלף פעמים, מתוך התפעלות ילדותית, המחדשת אותו מיסודו. אולי זו אחת המתנות הגדולות, שיש לילד להעניק להוריו על החסד והאהבה שהם מרעיפים עליו: הוא מזמין אותם להסתכל בכל הדברים מחדש, יחד עימו, כמו ראו אותם בפעם הראשונה בחייהם.

3.

הקוסם האמיתי נוטל אותנו למסע הרפתקאות ב'מציאות אחרת'; מאגית, מכושפת, מקסימה ומסוכנת. הוא גילה שהרצון והמחשבה שלו הם כוחות הפועלים על העולם ללא צורך בעשייה פיסית 'ממשית'. לכל היותר הוא זקוק ללחשי סוד, קמיעות, סגולות, שמות קדושים וטקסי פולחן עתיקים, שיבטיחו לו את המבוקש.
ייתכן שהמאגיה היא סוג של מדע קדום. וייתכן, שהיא יותר בגדר אמנות עלאית, נדירה, של שליטה על הדברים בכח רצון קריסטלי; כוונה לוהטת, ממוקדת, שצורפה והתחסנה באימון שיטתי ממושך עד שהפכה לעוצמה קטלנית. בכל מקרה, היא חדורה באמונה בסדר סמוי של הדברים – צופן מסתורי, שאם תדע אותו תוכל להשתמש בו כדי להגשים את כל משאלותיך.
הקוסם לומד את 'השמות האמיתים' של כל הדברים בדיוק פי שפיזיקאי לומד את חוקי הטבע, המגולמים במשוואות מתמטיות. שניהם שואפים להשיג שתי מטרות מרכזיות. האחת, היא הדעת הטהורה, שכולה סקרנות וחדווה. לימוד אמיתי פירושו התמזגות עם הדבר שבו אתה מתבונן וחוקר. הוא נגיעה בסוד, שיכולה לשמח אותך, שכן היא מרחיבה את הוויתך. השניה, היא השגת כח על הדברים, כך שיסורו למרותך. כאן, 'ידע הוא כח', כפי שכבר אמר לנו לפני כמה מאות שנים המלומד האנגלי פרנסיס בייקון.

על פי האיזוטריקה, כאשר אתה מסוגל לכנות דבר בשמו האמיתי אתה הופך לאדונו. הוא מציית לך. באופן דומה, המדע הופך אותך לאדון הטבע בעזרתה הנדיבה של טכנולוגיה משוכללת. כמו מאלף אריות ונמרים, המדען המוכשר מסוגל ל'אלף' את האטום והדנ"א, שיעשו את רצונו. הוא לומד לשלוט בגורלו וליצור לו עולם של נוחות מקסימלית ומימוש כל המשאלות. קוסם לבן רוצה כח כדי להביא תועלת וברכה לאחיו בני האדם בשמשו כ'גשר' ו'ערוץ תקשורת' בין 'העולם העליון' ל'עולם התחתון'. הקוסם השחור רוצה לכפות על אחרים את רצונו המחושל כדי לספק את תאוותיו וגחמותיו.
הצד הדומה בין הקוסם למדען הוא בפליאה והרצון הכפייתי ל'דעת' הנוסק לרגעים אל 'חדוות הדעת', יחד עם צורך מובהק בשליטה. הצד השונה, הוא ב'היקשר המשמעות' שבו הם חיים. בדרך כלל, המדען מאמין בטבע מכאני, המשולל רצון אישי. לדידו, החוק המדעי הוא התגלמותו של 'טבע הדברים', שהוא נטול מודעות עצמית וכוונה. לקוסם, היקום אינו רק 'אלגנטי' אלא גם 'אינטליגנטי', מודע ויצירתי, והוא מאוכלס בישויות בעלות זהות, רצון ואג'נדה משלהם. ה'חוק' הוא גמיש ממש כמו 'הכח' האישי, שעומד מאחוריו. כל כח המתגלה בבריאה הוא הופעתה של ישות תבונית, חביבה או זדונית, אלוהית או רפאית, שניתן להידבר עימה או להשתלט עליה בהטלת קסם, עורמה או כח רצון חזק יותר.
קוסם מאמין שדי בחשיבה וברצון לבדם כדי להשפיע על המציאות. העולם הוא רוחני ביסודו – לא גשמי. היקום הוא 'מלאכת מחשבת', 'הולדה' ו'בריאה', של 'כח מדמה' גאוני וכל-יכול. לכן, למחשבה שלך יכולה להיות השפעה ממשית על העולם, בדיוק כפי שיש לה על גופך. בעקרון, אתה מסוגל להרחיב את גבולות גופך עד אינסוף וכך, להפוך את העולם כולו לאיבריך. אזי, כל הדברים יסורו למרותך בכח הכוונה לבדה.

האם יש לאדם האפשרות לשלוט ב'דברים' בכח הכוונה לבדה? האם יש למציאות שלנו עומק רוחני סמוי מעין? האמנם, יש אלים, מלאכים, שדים, רוחות רפאים, ושאר ישויות מן המיתולוגיה והדת, החיות לצידנו?
אנו יודעים, שאחד השלבים האופיינים לילדות הוא 'חשיבה מאגית'. הילד חש את עצמו אחד עם אמו והעולם במעין סמביוטיקה עוברית ומתקשה להבחין בינו לבין הסביבה. הילדות היא תקופה קסומה ומפחידה. הדמיון חופשי לנפשו והוא יוצר עולמות עשירים של פנטסיה העונים בעיקר על צורך רגשי. 'עקרון העונג' מולך בכיפה והוא פוטר עצמו מהצורך להתעמת עם 'עקרון המציאות' פנים אל פנים. ההבדל בין 'דמיון' ל'מציאות' הוא מטושטש וקשר הסיבתיות אינו חייב בהוכחה. די לו לשכל להסביר דבר כלשהו על דרך האסוציאציה החופשית והדמיון כדי לספק לעצמו ריגוש של ודאות.
הילד לומד בהדרגה, שהוא לא הופך לנסתר מעין כאשר הוא עוצם את עיניו והחפץ שמולו לא נעלם מן העולם כאשר מישהו מסתיר אותו מאחורי גבו. ככל ששכלו מתפתח הוא מתחיל לזהות את העולם כ'אובייקטיבי' ונבדל ממנו. המציאות 'שם בחוץ' פועלת על פי סדר נוקשה משלה, שלא פעם הוא מכאיב ומתסכל. כדי לא להיפגע ממנה ולהפיק ממנה את המירב יש צורך להכירה לפני ולפנים וללמוד 'להשתלט' עליה בצורה זו או אחרת.
  
למזלנו, בספר זה אנו פטורים מחובת ההוכחה, שהעולם המאגי של הקוסמים הוא אמיתי ואינו רק 'שלב' בפסיכולוגיה של הילדות. אנו חוקרים כאן את ארכיטיפ הקוסם, שהוא ללא ספק, כח רב עוצמה הפעיל בנפשנו בלי כל קשר לעולם החיצון. כל אימת שאנו מקללים מישהו ומאמינים באותה רגע שהקללה שלנו תמיט עליו רעה כלשהי, הארכיטיפ הזה חי ופעיל בנפשנו. כל תפילה, כל שבועה, כל אמונה תפלה, שאנו דבקים בהן, מגלות שאנו מאמינים בקסם. האדם הוא יצור מאגי ביסודו... ואפילו הוא מסתכל על הצד הזה בתוכו כעל 'ילדותי', 'תמהוני' ו'אווילי', או מסרב לגמרי להודות בו.





[1].  כלא אלקטרז (Alcatraz) המכונה גם 'הסלע', היה בית סוהר אמריקאי לעבריינים מסוכנים ביותר על אי במפרץ סן פרנסיסקו שבקליפורניה. האי זכה להיכלל בספר השיאים של גינס בתור "הכלא השמור ביותר בעולם". בשנת 1963 נסגר הכלא בשל עלויות אחזקה גבוהות. מתוך, ויקיפדיה, ערך, כלא אלקטרז.