על סף המאה ה-21

המטריקס

שדה קוונטי הולוגרפי

את הפילוסופיה של העידן החדש אפשר לתמצת היום במודל אחד, מרשים והרה השלכות, המחבר יחדיו מספר מושגי מפתח משדה המחקר המדעי ומעתיק אותם ללא קושי לתחום הרוחני. קודם כל, 'המטריקס'. האידיאה הזו באה מעולם המתמטיקה והמחשבים ו"ירדה לרחוב" בעזרת הקולנוע. היא מקדמת את האמירה של אינשטיין ש"חומר שווה לאנרגיה" לרמה חדשה באמירה, ש"חומר שווה למידע".

אכן, אפשר לתרגם כל מסה לאור ואפשר לראות באור יחידות מידע. כל פוטון הוא חלקיק נושא מטען שנקרא מידע. הוא יחידת מידע. במקום לתרגם אותו לאנרגיה אפשר לתרגם אותו למידע ואז נקבל שאנו חיים בתוך מוח כלשהו, מוחו של מחשב או מוחו של אלהים.

מחשב רגיל זקוק אמנם לחומרה כלשהי, אבל בראיה עמוקה יותר, החומרה עצמה היא סוג של תוכנה. אנו לא זקוקים ליותר מאשר ל'אור' ו'מידע' כדי לברוא כל עולם שאפשרי לעלותו על הדעת. ליתר דיוק, האור לא רק נושא מידע, הוא עצמו מידע. וכך, כל דבר חומרי, כל צורה ודמות הם סוג של תוכנה, המפיקה כל הזמן מידע. לנו המידע הזה נתפס כעולם, כאישיות, כעלילה כלשהי.

לומר שהמציאות כולה היא סוג של מטריקס מבטא בצורה מודרנית עכשווית את החכמה המזרחית העתיקה, ש"הכל תודעה". או בלשונו של קאנט ושל סת, "העולם הוא הבניה רעיונית". זה לא אומר שהוא נמצא בראש שלך, שכן, אפילו הראש שלך, הפיסי, הוא הבניה רעיונית. הכל נמצא בתודעה האלוהית. אם אינך רוצה להיות סוליפסיסט ולומר שהכל נמצא בתודעה שלך, עליך לומר שהכל נמצא בתודעת-על כלשהי, אינטליגנציה קוסמית כלשהי, שאתה חלק ממנה, מעין 'תוכנת-בת', אחת מני אין-ספור, 'החיות' כולן ב'תוכנת-על' ומרכיבות אותה. עם זאת, השלם עולה על סכום חלקיו; תודעת 'האחד', 'העצמי', מורכבת מכל הביטויים החלקיים שלה ונוכחת בכולם, ועם זאת, היא עצמה מצויה "מעבר" לכולם.

מכאן, שאנו עוסקים כל הזמן במידע. המטריקס הוא עולם של מידע שמקיים "דיאלוג" בלתי פוסק בתוכו ויוצר 'רשת' שמתפתחת בתאוצה שהולכת וגדלה.

הנה, באסטרונומיה גילו שהתפשטות היקום הולכת ומואצת. זה יכול לבטא יפה את העובדה, שהמידע שב"יקום" הולך וגדל כתוצאה מיחסי גומלין מורכבים בין כל יחידות המידע לבין עצמן, בין כל ה'מונדות', שהן 'גולשי הרשת'. הרשת הולכת וגדלה במהירות פנטסטית שלה אנו עדים בצמיחתו המדהימה של האינטרנט הרגיל. אם היקום כולו הוא אינטרנט קוסמי, הרי הוא מתפשט מכיוון שהידע גדל בצורה שהולכת ונעשית מואצת עם הזמן.

זהו משל מטאפיסי ואולי אפילו עובדה של ממש. בכל מקרה, זה מאפשר לנו צורת הסתכלות בעלת השלכות מדהימות בכל שדה של מחשבה וקיום. מהר מאד אנו נעשים יותר רוחניים רק מכיוון שאנו מתחילים להבין מחדש את החומר עצמו כצורה של רוח. מידע ורוח מתקשרים לנו בטבעיות רבה יותר מאשר חומר ורוח. הגוף הולך ונעשה צורת ביטוי של מחשבה או פשוט סוג של מידע.

אנו כבר לא מוגבלים על ידי מהירות החומר. אנו יכולים להאיץ את הכל כי הכל הולך ונעשה צורה של אור, שלו המהירות המוחלטת. כל 'דבר' הוא 'כבד' ואיטי ביחס לאור. ואכן, מהירות העיבוד של המחשבים, שהולכת וגדלה בצורה מעריכית, מעלה את האפשרות לחשוב שאנו נאיץ את האבולוציה שלנו עד לנקודה סינגולרית כלשהי, שבה נשבור כליל את 'מחסום החומר' או ליתר דיוק את 'מחסום החומרה'.

ל'מטריקס' פן גלוי, כל המידע הקיים בו, הפרה ורבה, אך הוא ניחן בתכונה אחת נוספת, מרשימה ביותר, שאותה אמצנו מתורת הקוונטים, המסבירה בעומק רב את פשר הפריון המרהיב הזה – המטריקס הוא 'שדה קוונטי'. השדה הזה בסיסי מן האור כדבר מה שיש לו קיום ממשי, אם לא חומרי ממש, הרי בכל מקרה פיסי. פוטון הוא יחידת אנרגיה בעלת קיום "ממשי", אך השדה הקוונטי הוא 'פונקציית גל', מעין 'חומר היולי' כלשהו, שנמצא כשורש לכל גילוי פיסי, יהיה מעודן ככל שיהיה – זהו 'שדה החלומות'; יקום של אינספור מציאויות אפשריות. כאן הכל אפשרי כי הכל נמצא ב'סופרפוזיציה', כפוטנציה טהורה.

שוב, אחד ההיבטים החשובים ביותר של מושג התודעה העתיק הוא שהוא מהווה פוטנציה טהורה, שיכולה ללבוש אינספור לבושים. כך, הענקנו למטריקס אפשרות לא רק להתרחב אלא ממש לברוא את עצמו מחדש בכל אקט של יצירה. בפעם הראשונה יש לנו דוגמה מוחשית ביותר להבין את הפוטנציאל היצירתי שלנו כעוצמה בוראת של ממש. מצאנו לבוש מדעי ל'זמן החלום' העתיק של האבוריג'ינים וזכינו להבין את כוחה של התודעה האלוהית כבוראת 'יש מאין' ולא רק יוצרת 'יש מיש'.

שוב, יש לנו דוגמה מוחשית ללידה הזו מהאין בדמותם של 'חלקיקים וירטואליים' הנוצרים כמו מתוך הכלום, מתוך החלל. לכאן שייכים מושגים כגון 'אנרגיית האפס' או 'הקבוע הקוסמולוגי', שהוא אולי זה העומד מאחורי ההאצה של התפשטות היקום.

לכל מונדה במטריקס יש אפשרות להתחבר לאנרגיה אינסופית, שכן המטריקס הוא ביסודו 'שדה קוונטי'. מכאן, יש לה כח בורא ממשי להוליד 'אור חדש', ולא רק להוריד אותו מאיזה רקיע עליון. מחשבה או גילוי רצון יכולים לחולל יש מאין. כך, כל מונדה הינה CO-CREATOR, שותפה פעילה ושוות זכויות עם האל בבריאה התדירית של היקום.

וכעת, למושג השלישי, המשלים את המודל הזה. השדה הקוונטי הזה הוא 'הולוגרפי'. זה מעניק לו שתי תכונות חשובות מאד להבנה הכוללת של המטריקס.

האחת, 'התכללות' מוחלטת; השלם כולו מופיע בכל חלק מחלקיו. כל רסיס ורסיס של רסיס, עד אינסוף, נושא בתוכו את המידע של השלם. כל מונדה היא אכן היקום כולו, ממש כפי שחשב לייבניץ.

השניה, 'קישוריות' מוחלטת; מכיוון שכל אחד משקף את כולם בכל הרף עין של קיום, הרי שכל אחד גם מושפע מיד מכל מה שמישהו אחר עושה או חושב. כל שינוי באחת המונדות מחוללת שינוי מקביל, בו-זמני, בכל מונדה אחרת. זה לוקח את המושג של ה'אי-לוקליות' של התורה הקוונטית לרמה חדשה. כל מונדה המצויה במטריקס, תהיה קטנה וחסרת חשיבות לכאורה ככל שתהיה, משפיעה על כל המטריקס בכל תנודה שהיא עוברת בתודעה שלה.

אנשים שיש להם 'גישה' עמוקה יותר לעצמם, ה'רגישים' וה'רוחניים' יותר, יכולים לחוש "על בשרם" את המתרחש בעולם כולו. כל שינוי שמתרחש בעולם יוצר מיד 'רושם' כלשהו ברוחם או גופם. זה מושג חדש להבין את מה שהקבלה אומרת על הצדיקים שיכולים לחוש את כל העולם בתוכם. וכן, את העובדה שהאדם הוא "פנימיות העולמות". כל תודעה היא 'פנימיות העולם', שכן היא חשה הכל ומשפיעה על הכל. אך כפי שראינו, הקישוריות הזו היא נחלת כל חלקי המטריקס, יהיו קטנים או חסרי תודעה עצמית ככל שיהיו.

שוב, אם נבחן לעומק את 'העצמי', שהוא התודעה הכללית של ההוויה היחודית של כל אחד מאיתנו, הרי שהעצמי הזה נוכח בכל חלקיו, הוא יודע מה קורה לכל תא בגופנו ולכל היבט או 'רסיס' של האישיות שלנו. העצמי הזה הוא סך כל גרעיני האני שלו, הוא מעבר למודע ולתת-מודע, הוא תודעת-העל הערה תמיד, העדה תמיד לכל המתחולל בתוכה ולומדת מהכל. והרי כך היא מכונה במזרח, 'העד הנצחי'. אך היא לא רק צופה בשיוויון נפש. היא תמצית כל הידע וכל ההתנסויות, היא משפיעה על הכל בנוכחותה ונעלה על הכל.

המחקר של התודעה דרך התופעה של הסכיזופרניה יכולה לשמש לנו בסיס טוב להבנת המבנה הבסיסי של נפשנו ולספק לנו מודל מטאפיסי להבנתו העמוקה של המטריקס כשדה קוונטי הולוגרפי.

המטריקס הוא התודעה של העצמי, שהיא 'כוליות'; מכילה הכל, מאפשרת הכל, ותמצית של הכל – הנוכחות הסימולטנית של כל רבדי הקיום שלה. לכן, כל שינוי בכל תא, בכל יחידת מודעות קטנה, בכל 'תת-אישיות', נקלט על ידי התודעה השלמה, העצמי, שהוא הכוליות שלנו.

ייתכן, שהשינוי הוא זעיר ביותר, עד שאינו מחולל תשומת לב. בכל אופן, הוא נתפס על ידי העצמי. התודעה הרגילה מתמקדת בשינוי כזה רק כאשר הוא עובר סף חישה מסוים. ככל שאתה רגיש יותר, אתה קשוב יותר לכל מה שמתחולל בך. בכל מקרה, הכל משפיע על הכל, ותשומת הלב האוהבת שלך, הנוכחות המכילה שלך, היא משמעותית מאד לאופן שבו הכוליות שלך מופיעה ומתפתחת בכל רגע.